<h1>שו"ת הרשב"א ח"ה סימן ס"ג</h1>
<h2>דף יב:</h2>
שאלת הא דתניא [ב"ק ס"ז ע"א] צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, אם דוקא כשמקלחין מן הצנור למקוה או [אפילו] המקלחין (אפילו) לחריץ ונמשכין משם למקוה. תשובה אם מקלחין מן הצנור למקוה שלשה לוגין פוסלין למקוה במים שאובים, ואם נמשכין מן החריץ שבקרקע למקוה הרי זה כשר לכולי עלמא. ובלבד שלא יהיו נמשכין כל הארבעים סאה כשרים, דכל שאובה שהמשיכוה שאמרו לא המשיכוה כולה, אבל כולה פסולה כדעת רב אחא משבחא [שאילתות פר' אחרי שאילתא צ"ו] והראב"ד ז"ל, [בעלי הנפש שער המים] דגרסי' בפ"ק דתמורה [י"ב ע"ב] דכי אתא [רבין] אמר שאובה שהמשיכוה ברובה כשרה, ול"ג בכולה, ועליהם אנו סומכים. ואף על פי שיש מגדולי הפוסקים שהכשירו בכולה, [ו]כן הוא גירסת הרי"ף [שבועות ה' ע"ב] דגריס בדרבין כולה. וסוף דבר חקקו ולבסוף קבעו כשאובה. ומסתברא דאין הפרש בהכשר המשכה בין שאובה על ידי כלים שנפלו מאליהם לבור ובין שנשאבו על ידי אדם, דהכשר המשכה דמוזכר שם בפ"ק דתמורה בשאובה שבכתף (שנא' וכו') [שנאוה], דתנן התם [י"ב ע"א] רבי אליעזר בן יעקב אומר מקוה שיש בו כ"א סאה מי גשמים ממלא י"ט סאה (הפותקין) [ופותקן] למקוה והן טהורין ששאובה מטהרת ברבייה והמשכה וכו' כדאיתא התם, אלמא אפילו המשכה דשאובה שבכתף הכשירו. ומה שאמרת ששמעת משם הראב"ד, אני לא שמעתי. ושמא מי שאמרו לא אמרו אלא מי שממלא בכתף ופותק(י)ן למקוה, שבזה נחלקו רבותינו הצרפתים ז"ל, יש מי שסובר שאין בקרקע פסול דאורייתא כלל ולא אמרו אלא משום טבילה בכלים שהיא מדברי תורה כדכתיב [ויקרא י"א] מעין ובור מקוה מים, דומיא דמעין ובור בקרקע, ויש מי שסובר דשאובה בכתף אפילו בקרקע פסולה, וזה דעת רבינו שמשון ז"ל בפירוש המשנה, והדברים עתיקים ומחלוקת תלויה באשלי רברבי.
